למידה ממשחק חופשי
מתוך דמוקרטיפדיה
'''למידה ממשחק חופשי''' כל האנשים מעניינים, לכל אחד דעות משלו, הבעות פנים שהם שלו, שפת גוף שיחודית לו. הילדים נמצאים בחברתם של מבוגרים כל הזמן ולכן לומדים מהם רבות. למבוגרים יש נטיה להיות בתפקיד המורה עבור הילדים. יש מבוגרים המרחיבים במילים יתר על המידה, כאשר הם עונים על שאלה פשוטה. תופעה זו עלולה למנוע למידה, כיוון שהילדים נוטים להתעייף מתשובות ארוכות ומורכבות, הם מוצאים שתשובות ארוכות לא עונות לשאלתם מה שגורם להם להימנע משאילת שאלות. והרי כיצד ניתן ללמוד אם לא שואלים?! לעיתים המבוגרים מלמדים כשאין דרישה או אוזן קשבת מצד הילדים. כאשר הילד לא מזמין את הלמידה, אלא הלמידה מגיעה מאליה, עלולה להיווצר תחושת עליונות של המבוגר על הילד, "אני יודע ואתה לא". ילד ככל בני האדם לא אוהב להיות בעמדה של “לא יודע", וכשהוא לא יודע ורוצה לדעת הוא שואל. אין סיבה שהמבוגר יקח על עצמו את תפקיד החכם וילמד את זה שאינו יודע, הילד. דרך זו עלולה להעביר מסר שגוי שאומר ,שאם המבוגר לא ילמד את הילד, אזי הילד לא ילמד. על המבוגר לרסן את הדחף ללמד, אלא אם כן הוא מתבקש לעשות כן.ג'ון הולט כותב "ילדים אינם צוברים ידע, אלא יוצרים אותו" (בלמידה מתמדת, עמ' 106). כלומר, ילדים הם בעמדת חוקרים, בעזרת החושים הם בוחנים את האובייקט או המידע שלפניהם ומפתחים תאוריות שונות. המבוגרים אינם יכולים לעזור ולהתערב בתהליכים אלו, אם יעזרו רק יפריעו. הולט טוען שאם אנו רוצים שילדים ישתמשו בחשיבה לוגית לגבי כמויות רצוי לתת להם כלים שונים בעזרתם הילדים יחוו וילמדו. לדוגמא, האנשת חפצים דוממים על ידי דמיון ומשחק. ילד שיהפוך כל קוביה לבן משפחה, תמיד יזכור כמה קוביות יש, כיוון שהוא יודע כמה חברי משפחה יש לו.
ילדים זקוקים לזמן משחק חופשי, דבר שכמעט לא רואים בבתי הספר. הילדים זקוקים לזמן על מנת להרגיש, לבחון, לעבד את המידע – בלי לחץ ובלי למהר. הלמידה היא לגמרי עצמאית, אין למבוגרים אפשרות להסביר שום דבר, קודם כל על הילד להתמודד לבד עם החומר. תפקיד המבוגר להיות לעזר - אך לא לזרז, להכווין את התלמיד ולא ללמד. כולם, מבוגרים וילדים, חייבים לחצות את הגבול שבין אי הידיעה לידיעה בעצמם, אף אחד לא יכול לעשות את זה עבור האחר.
בבית הספר שלב המשחק החופשי הוא החשוב ביותר כיוון שנוצר קשר בין המוסד לבין הלמידה שכבר קיימת אצל התלמידים. כדי למצוא בבית הספר התחלה טובה עבור תהליך הלמידה של הילדים יש לתת מקום למשחק חופשי. עם הזמן רמת המשחק תתפתח יחד עם התפתחותו של הילד. ברגע שמתחילים לעבוד עם ילד בשיטה זו יש להמשיך זאת לאורך כל השנים שעוד יבואו. כמו כן, יש לשמור על קו מחשבה וחינוך אחד בין בית הספר לבין הוריי הילד. יש טענה שאומרת שאם נאפשר לילדים ללמוד רק מה שמעניין אותם, הם יתמקדו רק בתחום אחד. אך ההפך הוא הנכון. למידה דרך משחק חופשי נותנת ביטוי ליצר הסקרנות הקיים בטבעו של כל ילד ממוצע ומובילה ילדים לכיוונים רבים.
ילדים לומדים כל הזמן. הם לומדים מכל מה שהם רואים, מכל מקום בוא הם נמצאים. הם לומדים מדברים אמיתיים יותר מאשר מcעזרים שאנו מכינים עבורם. אנחנו יכולים לעזור לילדים ללמוד בדרך הטובה ביותר בכך שנעשה את העולם, את המציאות יותר נגישים. נענה לשאלות שלהם כשישאלו, נעזור להם לחקור את מה שמעניין אותם. החומרים בהם אנחנו יכולים להשמש על מנת לעשות זאת נמצאים סביבנו בכל מקום וכל הזמן. דניאל גרינברג טוען בספרו "לגדול במקום אחר" שהמשחק גם מפתח צדדים חברתיים, מחדד גבולות והסכמות. הילדים במשחק לא שוברים גבולות אלא להיפך - מיד מגדירים את חוקי המשחק בהסכמה. חומר עזר: הולט, ג. (2004), בלמידה מתמדת, פראג הוצאה לאור בע"מ, תל אביב.
